פסק-דין בתיק ע"א 3037/06

השופט י' כהן

א. מבוא

1.       ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט השלום בחיפה ( כב' השופט מר י' וגנר) בתאריך 12.12.2005 בתיק אז' 27177/99.

          בערעורה מלינה המערערת על כך שחויבה לשלם למשיב סכום השווה ל- 35,000 (שלושים וחמישה אלף) דולר, כערכו לתאריך 7.10.99. יצוין, כי חיובה של המערערת נעשה באופן הדדי עם חיובם של חברת המרכז הישראלי לשיקום חברות ויחידים בע"מ (להלן - " החברה") ושל בעלה של המערערת, מר ישראל איצקוביץ, ואולם, אלה לא הגישו ערעור על חיובם, ומשום מה פטר ב"כ המערערת את עצמו מלצרפם כמשיבים בערעור.

2.       הערעור נוגע איפוא ליחסים שבין המערערת, המשיב ואנשים אחרים, כבעלי מניות בחברה, ולשאלת זכותו של המשיב לקבל מאת המערערת החזר השקעתו בחברה.

ב. הרקע העובדתי

3.       בזמנים הרלבנטיים לעניין שלפנינו עסקה החברה במתן יעוץ והכוונה לחברות כושלות, חייבי הוצאה לפועל ופושטי רגל. מרירות הגורל היא, שדווקא חברה זו לא הצליחה לסייע לעצמה, וסופו של דבר שנקלעה לקשיים כספיים, והיא אינה פעילה עוד.

          מניות החברה הוחזקו על ידי שלושה אנשים, והם, המערערת, אישה נוספת - ענת מנר שמה, ואדם שלישי בשם ולדימיר חיימוב. ואולם, הנושאים והנותנים האמיתיים בשם החברה היו בעליהן של הנשים, והם מר ישראל איצקוביץ ועו"ד דרור מנר ז"ל. יצוין שאף הגב' מנר ועזבון עו"ד מנר לא צורפו כמשיבים בערעור, הגם שהיו צדדים להליך בבית המשפט קמא.

4.       בעקבות מודעה שפורסמה בעתון, פנה המשיב אל האדונים איצקוביץ ומנר, והתעניין ברכישת מניותיו של מר חיימוב. המשיב טוען, כי המצג שהוצג לו היה, שהחברה היא חברה רווחית ומצליחה, והמשיב התרשם אף מכישוריהם של האדונים איצקוביץ ומנר, ואף שוחח עם רואה החשבון של החברה (שלטענתו לא תרם לו מידע משמעותי כיוון שטען שהחברה היא חברה חדשה), וסופו של דבר החליט לרכוש את מניותיו של מר חיימוב.

5.       כניסתו של המשיב לחברה הוסדרה בשני חוזים, ועליהם אעמוד להלן.

(א)     החוזה הראשון נכרת בתאריך 4.3.1999 (והוא מוצג ת/5). נקבע בחוזה זה, כי המשיב יפקיד בחשבון החברה סך 50,000 (חמישים אלף) דולר, ומתוך סכום זה ישולם למר חיימוב הסך 33,000 ש"ח, "ואת היתרה ימשכו שני בעלי המניות האחרים של החברה כהלוואת בעלים", ונקבע, כי כנגד התשלום יעביר מר חיימוב את מניותיו למשיב.

          הסך 50,000 דולר אכן הופקד בחשבון החברה, ובתאריך 7.3.1999 מסרה החברה בידי המשיב קבלה המעידה על ביצוע התשלום (מוצג ת/6). כעולה מחקירתו הנגדית של המשיב, כמו גם מתצהיר עדותו הראשית של עו"ד מנר ז"ל ועדות מר איצקוביץ, מלוא הסכום האמור (50,000 דולר) שולם למר חיימוב תמורת המניות שהעביר למשיב.

(ב)      החוזה השני נכרת בתאריך 16.3.1999 (מוצג ת/7), והוא העומד בבסיס תביעתו של המשיב בבית המשפט קמא. בחוזה זה נקבע, כי החברה תקים סניף בעיר חיפה שהמשיב יהיה מנהלו, ועוד נקבע (בסעיפים 18 עד 20):

"18.   כפוף לחתימה על הסכם זה ימסור צד ב' (הוא המשיב - י"כ) המחאה בסך 50,000 דולר כהלוואת בעלים ואשר תוחזר מרווחי החברה. (החזר ההשקעה של צד ב' יעשה חודשית לפני חלוקת הרווחים).

 19 .   במקביל יפקיד צ'ק דחוי נוסף של 15,000 דולר כהלוואת בעלים.

 20.    מוסכם בזאת כי בתום 6 חודשים(,) להלן תקופת הניסיון(,) מיום הקמת הסניף בחיפה יוכל צד ב' להודיע כי אין הוא מעוניין להמשיך בחברה וינתן לצד ג' ישראל (הוא ישראל איצקוביץ - י"כ)  30 יום על מנת להחזיר את השקעת הבעלים. לפיכך לא יהיו דרישות נוספות לצד ב' דרישות נוספות."

6.       לתומי סברתי, כי הוסכם שהמשיב ישלם שני סכומים בסך 50,000 דולר, האחד בעת רכישת המניות ממר חיימוב לפי ההסכם הראשון, והשני עבור הקמת הסניף בחיפה, לפי ההסכם השני. ואולם, במהלך הדיון העמידו אותי ב"כ הצדדים על טעותי, ומוסכם עליהם שכוונת הצדדים הייתה שהמשיב יפקיד סכום אחד בסך 50,000 דולר, ולמעשה, ההסכם השני (שנעשה לאחר הפקדת הסכום בבנק), נועד להסדיר את יחסי הצדדים ביתר פירוט, אך לא הטיל על המשיב חובה להפקיד סכום כסף נוסף מעבר לזה שכבר הופקד על ידו. מתברר איפוא, כי בהסכם השני התחייב למעשה מר איצקוביץ להשיב למשיב סך 50,000 דולר, אותו שילם המשיב, בין היתר, עבור המניות שרכש ממר חיימוב. מכל מקום, זכות המשיב לקבל ההחזר, עמדה לו בהתקיים התנאים הקבועים בחזוה השני.

          עוד אציין, כי המשיב אכן מסר לחברה שיק דחוי בסך 15,000 דולר (לפי סעיף 19 לחוזה השני), אך השיק לא נפרע והוחזר למשיב על פי בקשתו. הנתבעים טענו בבית המשפט קמא, כי בשל כך שהמשיב ביקש שלא להפקיד השיק, נוצר אצל החברה מחסור במזומנים, ועקב כך החברה נקלעה לקשיים כספיים, אך בית המשפט קמא לא קיבל טענה זו. המשיב לעומת זאת טען, כי משהוקם הסניף בחיפה, הצלחת פעילותו כיסתה את ההוצאות שהיו כרוכות בהקמתו, ועל כן לא היה צורך בפרעון השיק הדחוי שנתן, ועל כן ביקש כי השיק יושב לו, וכך היה.

7.       הגם שלדברי המשיב בעדותו, עסקי הסניף בחיפה שגשגו, הרי שעסקי החברה בכלל לא הניבו הפירות כפי שציפו המשיב והאדונים איצקוביץ ומנר. המשיב טוען, כי המצגים שהוצגו לו על ידי אדונים אלה היו כוזבים ולא שיקפו את מצבה האמיתי של החברה. המשיב טען, כי התברר לו שסניפים נוספים של החברה נסגרו ומשקיעים נוספים הולכו שולל, ובאותו אופן בו נהגו עמו, ועל כן, בתאריך 7.9.99 הודיע לאדונים איצקוביץ ומנר כי הוא מבטל את החוזה ומבקש כי הסך 50,000 דולר יוחזר לו (וראה מכתב ב"כ המשיב מיום 7.9.1999 - נספח י' לתצהיר עדותו הראשית של המשיב).